Night Shift at the Museum
Time-lapse of Night Shift at the Museum 2018
4.5 minutes out of the 4 hours video work
From the show "Night Painting" by Miriam Cabessa, curated by Smadar Keren.
Beit Uri and Rami Nehoshtan Museum, Ashdot Yaacov, Jordan Valley, Israel.
This piece was acquired by the Israel Museum in Jerusalem.
'Night Shift at the Museum' took place two weeks prior to the opening of Miriam Cabessa's upcoming solo exhibition 'Night Painting'.
As part of the artist's ongoing exploration of the act of painting, Cabessa invited theater director Noam Ben Azar and a group of actresses to join her in making a collective work of action painting.
Over the course of five hours, from midnight until dawn, Cabessa and the actresses executed, in front of a live audience, physical, total action painting.
During the action, traces of paint were imprinted on a canvas – a ritualistic event that evoked mental and emotional questions. The results of the action, a large-scale painting and a video was on view at the Museum starting May 19th, 2018.
Guests: Noam Ben Azar, Avigail Arnheim, Yishay Ben-Moshe, Anna Gelfand, Sigalit Fuchs, Miri Lavie
Camera: Asaf Saban, Editor: Neta Braun, Sound: Lev Ratner, Camera Set-up: David Nachmani – Or Ba'emek, Installation: Vladimir Azbel.
טיזר של 4.5 דקות מתוך עבודת וידאו של 4 שעות
העבודה נרכשה על ידי מוזיאון ישראל ונמצאת כרגע באוסף שלו
אורחים: הבמאי נעם בן אז”ר
השחקניות אביגיל ארנהיים, ישי בן משה, אנה גלפאנד, סיגלית פוקס, מירי לביא
אוצרת: סמדר קרן
מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן
קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
בשנת 2018, במהלך לילה אחד ולמשך שש שעות, מחצות עד זריחה, הציירת מרים כבסה וקבוצה של חמש שחקניות ושחקן ביצעו במוזיאון בקיבוץ אשדות יעקב פרפורמנס ציורי מול קהל.
החוויה הגופנית הטוטאלית היתה בעלת איכות אבסורדית, מרתקת ויצרה זירת פעולה חיה בעלת אופי פולחני. העבודה היתה מבויימת אך חופשייה, דחוסה אך אווריריית והניבה סרט וידאו של הפרפורמנס / תיאטרון כמו גם ציור פעולה של צבעי שמן על פשתן בגודל עשרה על ארבעה מטרים. הסרט המתעד את העבודה נערך לוידאו אשר נרכש על ידי מוזיאון ישראל ונמצא כרגע באוסף שלו.
במשך שנה נפגשו קבוצת השחקניות/ים עם מרים כבסה ועם הבמאי וערכו חזרות שכל מהותן היתה למידה איך לשכוח את כל מה שאנחנו יודעים, איך לפעול בעולם שלא קיים, איך ליצור את היש ממגבלות האין.
כבסה, המשכללת תדיר את הפרקטיקה האמנותית שלה על ידי הרחבת פעולת הציור באופן טכני, טכנולוגי, מרחבי, רגשי, למעשה ציירה עולם אפשרויות לשחקניות/ים והבמאי להתרחש ולהתממש בתנועות גופן, בהחלטות שלהן, באינטראקציות האנושיות שלהן ולהביא את מכלול חיותן ואנושיותן לביטוי על פני הקנבס.
השדה של הציור הפך להיות מקום בו מתנהלים חיים ודינמיקות בין אנשים באופן כאוטי, אבסורדי, סוריאליסטי. פני השטח של הקנבס התחקה אחר דינמיקות של אנשים בחברה סגורה והכיל את הקשר בין קבוצת אנשים, קובץ אנשים, קיבוץ של אנשים.
בקיבוץ אשר נמצא רק מספר קילומטרים מהקיבוץ שגדלה בו כבסה כילדת חוץ, הציגה כבסה קבוצת אנשים באינטראקציה ייצרית, כמעט חייתית, הישרדותית. הנחיות הבמאי היו באופן רציף כיצד לא לשחק, כיצד לא להזדהות עם הדמות. ההנחיות של כבסה היו כיצד לא לנסות לצייר ציור. איך יוצרים מרחב שמכוונים בו אל דבר שאמור בהגדרה להיחסם? בתוך חוסר היכולת לייצר איזשהו רצף בכל זאת מצטברת חוויה משותפת, עקבה אשר מכילה את השכבות של כל ההתרחשות שקדמו לה.
שתי השפות, זו של הציור וזו של התיאטרון, מתנגשות, מתערבבות זו בזו כמו הצבע על הקנבס. קבוצת אנשים בתוך המרחב מחקה תנאים של קיבוץ, התנהלות משותפת, דינמיקה של בודדים אשר מתכנסים יחד ליצור חיה חדשה, חיה משותפת שכולם מורכבים ממנה. כבסה נעה בין מבט אאוטסיידרי לניהולי כאשר היא משתתפת לעיתים בהתרחשות, מגיעה למחוק עקבות, לטשטש ראיות, ליצור הזדמנויות חדשות.
בבוקר עם סיום המיצג, מופיע ציור מוגמר המכיל את עומס ההתרחשות של הלילה. ממצולות האבסורד והגיחוך נוצר בכל זאת קסם. מתוך העבודה הסוריאליסטית עולה תמונה שהיא גם פרומה וגם מאוחדת, גם תלושה וגם מתגבשת לכדי שפה בין הדמויות. הפיגורות המופשטות שיוצרות ביניהן סיפור, מתח, מחזיקות מבט והדדיות, מזדככות ומהותן הפנימית כיצורים של דיאלוג, של קשר, מוצגת לפנינו כמו אמונה שעולה מתוך הכאוס.